העיניים מאמינות לעצמן, האוזניים מאמינות לאחרים.
פתגם גרמני
ואתה? למי אתה מאמין?
ואת?
ומה אם יֵאַמר לכם, שכשם שחושינו עוזרים לנו לחיות, ולחוש את סביבתנו - הם גם מגבילים אותנו? ואת אֳמנותנו?
על מה תוכל לסמוך באמת בצאתך לדרך, תהיה אשר תהיה? האם עיניך ינחו אותך נאמנה? האם צלילי הדרך ירמזו לך על הבאות? ובהתהוות מאבק - האם היריב בהכרח ישאג לפני שיתקוף? האם יצהיר בקול רם על כוונותיו? או ינוע באופן חשוד, כך שעיניך יוכלו להבחין בו?
לכל חסימה בקאטה מקדים המבט. אבל האם הוא זה שמביא אותנו להבחין במתקפה הקרבה, או שידיעה בדבר המתקפה מתעוררת בנו עוד לפניו?
ההיגד החמישי של מאסטר גיצ'ין פונקושי, מתוך סה"כ 20 האמיתות אותן לימד, היה: "קודם כל הרוח; אחר כך הטכניקה". ובכן, הרוח נעדרת חושים פיסיים, ובכל זאת הציפייה מקראטה-קה היא להיות מוכן תמיד. לכן, השאלה היא איננה "האם נוכל לחוש את סביבתנו לפני שעינינו או אוזנינו יגלו לנו על המתרחש"; אלא היא "כשזה קורה - האם אנו יודעים לזהות זאת?".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה