הייתי מקדיש שש מהן להשחזת הגרזן"
אברהם לינקולן
לעיתים קרובות יש בנו דחף לשעוט קדימה. להתקדם ולפרוץ גבולות. להוכיח דבר-מה, ולראות איך יגיבו כולם. ולא פלא שכך הדבר: חינוך למצוינות הוא אחד מאושיות חייהם של רבים מאיתנו. חלק מהמודלים לחיקוי שלנו, מעולם העסקים, מעולם ההשכלה, הספורט, וכל תחום עניין שהוא, התקדמו קדימה באופן מרשים במהלך השנים. וכשחוו קשיים, נדמה כי התעקשותם להמשיך במסלולם ולפעמים גם לשבור חומות למען זה, היא הסיבה להצלחתם.
עולם הקראטה עוזר לנו לראות את הדברים גם קצת אחרת. הכיוון קדימה איננו הכיוון היחיד להצלחה. ההתמקדות במה שיש לפנינו, ובמה שעוד יש לנו ללמוד, עלולה לפעמים להיות בעוכרנו. במקום זאת, הקראטה מציע להעמיק את הקיים, לחזור לבסיס, ליסודות.
זו איננה תפישה פשוטה. שהרי אנו קושרים את התקדמותנו והתפתחותנו באופן בלתי נמנע עם טכניקות חדשות שנרכוש, קאטות גבוהות שנלמד, וקרבות חדשים שננצח. משהו בלחזור ליסודות עשוי להרגיש לנו כדריכה במקום.
אך לא כך הדבר. קראטה-קה לעולם לא ימדד בראש ובראשונה על ידיעה נרחבת. אמנם זהו מרכיב בלתי נפרד מההערכה שירכשו לו, אבל סגולות הקראטה לא נוצרו ממקום זה, ולכן לא שם מונח הדגש. הדגש, אם כן, מושם על המידה בה אתה מצליח לנצח שוב ושוב את ביצועיך שלך.
ההתמקדות הזו בעצמך והשקטת ה"רעשים" החיצוניים לך היא קריטית להתקדמותך בדרך הקראטה. על כל אחד מאיתנו להכיר את הכלים שבכוחם לסייע לנו להכיר את עצמנו, ולהבדיל את עצמנו מהסביבה. כלים אלו יעזרו לנו להפנות פחות תשומת לב לריצוי הסביבה ולתחרות עמה, ויותר תשומת לב לטבע שלנו. לאיכות שלנו, זו המזוקקת מהשפעות זרות והיא שלנו באופן טהור. ואיתה לעבוד.
העבודה מהמקום הטהור הזה לא דומה בכלל לעבודה ממקום שאיננו טהור, מקום שמושפע מהרצון להתעלות על סביבתנו, למשל. כבר נאמר כי כשאדם שקרן ונרגז, המופעל מקנאה ומיֶצר נקמנות, מבצע קאטה, חולשותיו נחשפות. עין מיומנת תבחין ברמאותו, ובהיעדר הטוהר שבכוונותיו. להבדיל, במתאמן המגיע לקאטה נקי ממטענים, וממוקד בָזכות לחבור שוב להיכלים העליונים של עצמו, גם עין בלתי מיומנת תסתקרן ותבהה.
גם ההתפעלות מקראטה-קה היא באופן מסוים שונה כאשר מדובר בביצוע טכניקה מורכבת, וכאשר מדובר באיכות מעולה של ביצוע. אם ניקח דוגמא מעולם המוסיקה, כשאנו צופים בזמר נערץ מבצע שיר חדש ומלהיב, אנו אוהבים את היצירה, מתחברים למילים ולמנגינה, ואולי אפילו חושבים "כמה מרגש שזה נוגע לחיי בדיוק בתקופה הזו". ואז מתחילים לשיר איתו ביחד. אבל כשמדובר באיכות ביצוע יוצאת דופן - רבים מאיתנו יימנעו מלהצטרף. ההעדפה להמשיך להקשיב וליהנות מאיך שזה נראה עליו, ולא עליי, היא שקובעת כי מדובר פה באיכות מעולה שאין דומה לה.
בקראטה לא תהיה לנו הזדמנות להגיע לרמה ראויה אם נכוון את החץ שלנו קדימה בלבד. אפילו למידה של טכניקת ה-צוקי (אגרוף) לבדה מכילה בתוכה כמות עצומה של הזדמנויות להגיע לאיכות עבודה שהיא עולם ומלואו. בתוך טכניקת האגרוף אפשר לראות הכל: את היציבות שלך, את העוצמה שלך, את היכולת שלך להרפות; את המיקוד שלך, את הדיוק שלך, ואת השילוב של תנועות ידיך זו עם זו; את היכרותך עם מקור הכוח של גופך, המוליד כל תנועה באשר היא; את שימושך בדימיון, ואת הבנתך את מהותה של תנועה; את יכולתך להפתיע, כמו גם את היותך מוכן להפתעות.
האם כל אלו כבר נחלתנו?
