באחד מהשיעורים שהעביר המאמן הבכיר הוא לימד עיקרון שהיה מוכר לי כבר משיעוריו הקודמים. מוחי לא יכול היה להימנע מאנחה עייפה של "הנה שוב אותו המידע, ואולי גם אפילו אותה הבדיחה שהוא מצרף להדרכה הזו". אבל אז - פתאום חולפת בגופי תחושה קלילה של תובנה טהורה, שמתחילה מהראש למעלה וזורמת מטה עד הבטן; מסתבר שזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע, ובדיוק עכשיו.
פעמים רבות אנחנו מוזנים במידע שאין לנו מה לעשות איתו. דברי חכמה שאין שני להם יכולים להישמע בסביבתנו ולזכות לאפס תשומת לב (ואף לבוז קל, כאמור), אם עיתוי מסירתם לנו לא נכון עבורנו. אבל לפעמים התזמון עצמו יכול להפוך מידע יבש ואפרורי לפנינה שתאיר לנו את תקופת חיינו הקרובה.
הרגע שבו אנו מרגישים שהבנו משהו חדש - זה בדיוק הרגע שבו הסביבה שלנו ניסחה באופן ברור מה שכבר היה קודם בתוכנו באופן מופשט ולא מוגדר.
מה שנרצה כבר קיים בתוכנו. האם נדע איך להוציאו לאור?
