יש אנשים שמחפשים אושר, ויש שמייצרים אותו.
סודות הסיפוק האנושי הם, בחלקם הגדול, עדיין בגדר תעלומה. לאדם המעלה מדי פעם תהיות לגבי הדברים החשובים בחייו, כמו הצלחה, עושר, בריאות ודומיהם - לעולם יהיו פחות תשובות משאלות. נראה שביותר מתקופת חיים אחת שלנו, אנו עתידים להציב לעצמנו את השאלה: "האם אנחנו במקום הכי טוב שאנו יכולים להיות בו, או שאנחנו מסוגלים ליותר מכך?".
השאלה המתמדת הזו לא מותירה לנו ברירה אלא לבלות זמן לא מבוטל בבלבול ובמבוכה. למעשה, מעטים האנשים שחשים את ייעודם ומטרותיהם בבירור ובחדות הראויים להם. מעטים עוד יותר הם האנשים שיכולים לאחוז בחדות זו גם לאורך זמן.
יש משהו אחד (לפחות, כמובן) שאנו יכולים לעשות בעניין. והוא לא פשוט בכלל, אבל כשם שהוא קשה, כך הוא גם בסיסי: ללמוד להקשיב לעצמנו. ולא רק במשמעות של לדעת מה אני אוהב לעשות בשעות הפנאי, ולדעת את דרישותיי ממערכות היחסים שבחיי, ולהכיר את חוזקותיי וחולשותיי בלימודים; המשמעות הרלוונטית כאן היא להכיר את המרכיבים הבסיסיים ביותר שבי - הערכים שלי.
כשם שחומר מורכב מאטומים, כך ישותנו מורכבת מערכים;
וכשם שקראטה שואף לחבר בין הגוף - לנפש - ולרוח, כך הכרת הערכים שלנו מחברת אותנו לרוחנו, לנפשנו, ובאופן מוכח מדעית - גם לגופנו.
עלינו ללמוד את השפה שבה מדבר הגוף שלנו. לפעמים אפילו הרופאים המטפלים בנו עושים את זה לא רע בכלל; עלינו ללמוד את שפת הנפש שלנו: לעיתים את מה שהגוף שכח הנפש עוד זוכרת; ועלינו ללמוד גם את שפת הרוח שלנו: התשוקה שלנו ומשיכתנו לתחומי עשייה מסוימים - מקורן שם.
ברגע שמתבהרת לנו התמונה שלנו לגבי עצמנו, ואנו משתפרים בלהבין את הערכים המפעילים אותנו, קל לנו לכוון את עצמנו למקום יותר נכון לנו בחיים. נוכל לקבל מושג טוב יותר לגבי התחומים בהם נכון לנו לעסוק, ולקבוע גם את המינון של כל אחד מהם בלוח הזמנים שלנו. אז גם קורה אחד הדברים הנפלאים מכל: אנו מתחילים להיות ערים גם לרווחים שלנו שאינם רק לטווח הקצר; פתאום גם חוויות אותן הגדרנו כשליליות או מיותרות נראות כבעלות ערך למסלול חיינו.
הנקודה החשובה היא, שברגע שקיבלנו רמז לערך טבעי ובסיסי אצלנו - עלינו להתחיל ליצור מהמקום הזה. לא משנה מה - אבל למצוא לו ביטוי ולהוציאו החוצה; לתת לו שם וצורה; לשתף בו. אם חופש הוא אחד הערכים המרכיבים אתכם - צרו משם! בטאו את החופש הרצוי לכם, שרטטו את הגבולות שכבר לא יוכלו לעצור אתכם, צרו גבולות חדשים וסמנו אותם כמטרה הבאה; אם קהילתיות ומשפחתיות היא ערך וזרז לתהליכים בכם - צרו קהילות, ובהן תתפתחו; אם ערך התקשורת והאינטראקציה הוא דומיננטי אצלכם - התאימו לכך את יצירותיכם וצרו ביחד. לא משנה מה! הבטיחו לעצמכם את הגשמת הטבע האמיתי שלכם באמצעות פעולת היצירה, אפילו הקטנה שבהן.
הקראטה מביא את אומנות היצירה הזו באופן מיטבי. מהרגע בו טכניקה נלמדת באופן בסיסי, חדוות היצירה היא מיידית. נדמה אף כי היא אינה מסתיימת, וכי בכל פעם שנבצע את התנועות המוכרות - יווצר בנו אותו ניצוץ פנימי. מעבר לכך, יצירה בקראטה אינה מסתכמת בביצוע איכותי של קאטה, או בתכנון מבריק של מהלכי קרב; היצירה האמיתית היא של מה שלא היה שם קודם, בנו, לפני הקראטה: הביטחון העצמי שרכשנו עם למידת יכולותיהם של גופנו ומוחנו, ההַעצַמה האישית המתלווה להתמודדותנו עם כאב ופציעות, וההערכה שאנו רוכשים לאחֵר החולק איתנו את אותה האומנות. ככל שנמשיך ליצור קראטה ברמה הבסיסית ביותר, המסתכמת לעיתים בהתחייבות למספר אימונים בשבוע, כך תתעצם היצירה העמוקה יותר, המביאה את גדולתנו ועוצמתנו לכל יום ויום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה