יום שישי, 11 בפברואר 2011

להדליק חגורה אדומה


           אנחנו הולכים מהר יותר כשאנחנו הולכים לבד.

                                      נפוליאון בונפרטה

נטייתנו הטבעית היא להשוות. להשוות את עצמנו לאחר. כי אחרת איך נדע איפה אנחנו ממוקמים? איך נדע את חוזקותינו וחולשותינו? על סמך מה נאמין לאנשים המחמיאים לנו על דבר מה?
ההשוואה לעיתים מחזקת אותנו, ולעיתים מחלישה אותנו. ניתן להקבילה לגשר רעוע על פני תהום: פעמים הוא נושא אותך, כשמזג האוויר מאפשר זאת, ופעמים אחרות מטלטל אותך ומוציא אותך משלוותך. מעניין הדבר: לו היינו ערים יותר לתהום הזו בחיינו, המתאפיינת בתחושות של בדידות וניכור, האם כל מה שהיינו עושים כדי להימנע ממנה היה להיתלות בגשר רעוע, המקיים רצון משלו?
קראטה הוא הרבה מעבר לצבע החגורה שלנו. החגורה מאפשרת לנו להשוות את עצמנו לאחר, ובכך מחבלת ביכולתנו לדעת את ערכנו בעצמנו.
הרגע העוצמתי באמת באימון הוא הרגע בו אתה הוא היחיד בעולמך. זה קורה כאשר אתה מזקק את חושיך למינימום הנדרש, רק כדי לא להיתקע בקירות.

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

שב בצד


הכיתה תקהה את שכלך ותהרוס את האפשרות של חשיבה יצירתית אמיתית.
מתוך הסרט "נפלאות התבונה" , מפי דמותו של ג'ון נאש

הגיע מתאמן חדש. להוט להיכנס לעניינים. כנהוג בקבוצה, הוא התבקש להשתתף כמתבונן בלבד באימון הראשון. אכזבתו הייתה מורגשת.

  
מיהו הפוסע ללא הכרת השביל ?!  מיהו המזנק לעשייה בלי הציוד המתאים בתרמילו ? מיהו המאמין כי יצליח בזכות, אך הופך הוא לשורד בחסד?
התשובה היא: כולנו. בהיסחפותנו ל"קיים" שמסביבנו, בלא בחינה ראויה של תרמילנו, ושל השביל המיועד לתרמיל זה.
בכלכלה קיים המושג "יתרון יחסי": זהו דבר בעל ערך שמצוי אצלך במידה רבה יותר מאשר אצל אחרים. במידה והסוחרים אינם מזהים את יתרונם היחסי ופועלים על פיו - השוק איננו יעיל.
כולנו יכולים להיות טובים בהרבה דברים. וזהו בדיוק המכשול הגדול ביותר של ההגשמה העצמית.
אל תזדרז. שב בצד. שוחח עם תחושותיך, לפני שהן יקברו בעשייה.