לסיום האימון תרגלנו טכניקה מאתגרת כלשהי, שחלק מהמתאמנים התקשו בה, אבל כולם נהנו לנסות. התרגיל היה לבצע את הטכניקה אחרי יישום חשיבה יזומה, כשפעם אחת אנו ממקדים את המחשבה על הצלחה מושלמת של הביצוע, ופעם אחרת מנסים לרוקן את המוח ממחשבות כלשהן. קודם חושבים, אחר כך עושים. תרגלנו לסירוגין את שתי האפשרויות, וניסינו לחוש לאיזו דרך כל אחד מאיתנו יותר מתחבר.
פעמים מסוימות בחיים, כשמוטלת עלינו משימה כלשהי, המוח ממהר לטעת חששות; תהיות בדבר העתיד שאחרי ההצלחה או הכישלון. התנהגות זו של המוח היא נרכשת, והיא תוצאה של ניסיון העבר שלנו, או של הדרך בה הורגלנו לחשוב. לרוב, אנו אפילו לא יודעים שיש כאן תהליך שאין לנו שליטה עליו.
מה היה קורה אילו היינו מסוגלים לפעול ללא חששות? להיפטר בשנייה אחת מעולו של אי-הודאות? להיות מרוכזים לגמרי, בכל רמות הקיום שלנו, בהווה?
"חשוב, והתעשר", אמר נפוליאון היל. לדבריו, אפילו הכסף יציית למחשבותינו.
אחד הצעדים הראשונים בפיתוח יכולותינו הפיסיות עובר דרך הבנת כוחה של המחשבה, והשימוש בה. המחשבה כבוראת, והמחשבה כמכשילה.
בשנייה שלפני התחלה של קאטה, בעמידת ה"שיזֶן-טַאי", ניתנת לנו האפשרות להתחיל את הקאטה במחשבותינו; לדמיין את העוצמה שעומדת להתפרץ מאיתנו; את האיזון המסובך בין זריזות ליציבות; את יכולותינו להגיב למתקפות ממספר יריבים; את הניצחון המושלם. כאן, במחשבה, ניתנת לנו ההזדמנות ליצור את שיקרה בעוד מספר שניות.
ההבדל בין בריאת המציאות על ידי בנייתה קודם במחשבה, לבין ביצוע טכני של ההנחיות היבשות - ניכר בביצוע קאטה. ובכל תחום בחיים: איש החזון לעומת קטן-האמונה; איל-ההון לעומת איש המעמד הבינוני; המאושר לעומת הממורמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה