יום שבת, 2 ביולי 2011

פיקוד העורף


ילד חדש הגיע להתאמן.
לא נשתמש בתוויות מפאת העקרונות החינוכיים, אבל הוא הופך את חייו של המאמן, כל מאמן שיגיע, לקשים פי שלוש. הוא הפך להיות הילד המורגש ביותר באימון, שלא פעם גם חצה את הגבולות המותרים של התנהגות אלימה. זהו ילד שהביא עמו את הצורך בהגדרה חדשה למושג "סבלנות".

והוא גם מביא עמו את ההזדמנות לבחון את עצמנו:
האם אנחנו "מים", או שמא אנחנו "סלע"?

אנחנו מצוידים בדרך תגובה למצבים אותה טיפחנו במהלך השנים. חלקנו טובים מאוד בלהיות עקשנים, איתנים בדעתנו, קשי-עורף. לעיתים זה מסייע להכתיב דרך ולממש יעדים, ולעיתים זה רק יוצר חיכוכים שאין צורך לפתחם מלכתחילה.
חלקנו מעדיפים את תכונות המים, ויוצרים לעצמם את הדרך בעזרת המכשולים. ממש כמו נהר, אלו סוללים את שבילם בפיתולים לנקודת היעד שלהם, כאילו באומרם "תודה רבה" לכל המכשולים שבדרך, המסייעים להם לבנות נכון את התקדמותם בחיים. הם יסכימו להתגמש ולהתעלם לעיתים מאמירות פוגעניות, תוך מתן פתרון ארוך טווח ועוצמתי יותר לבעיה העכשווית.

הילד הזה, העובד הסורר, הבוס או הקולגה הטורדניים, או השכן המעצבן שיכנסו לחיינו - הם אלו שיביאו איתם את השאלה הזו אלינו, ובתקווה - גם את התשובה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה