הסתכלתי יחד עם חבר טוב על שלט פרסום חוצות ובו תמונה של מתאמנת לא מוכרת בקראטה, עטורה בחגורה שחורה, ומבצעת בעיטה גבוהה ויחסית מסובכת. אהבתי את הביצוע שראיתי והתפעלתי מאוד. החבר העיר: "איך אתה יכול לדעת שלא הלבישו אותה בחגורה שחורה רק לצורך הצילום?"
חשבתי לרגע על השאלה הלא-קיומית-אך-מעניינת של החבר. ניתחתי את התמונה. לקחתי לי בדיוק שנייה אחת להסתכל על דבר אחד בלבד שייתן לי את התשובה: חגורת הכתפיים של המתאמנת. ברמות מקצועיות נמוכות מושם דגש רב של המתאמן, באופן לא מודע, על אזור הצוואר וחגורת הכתפיים, וניתן להבחין בבירור במתח מיותר שם. ברמות הגבוהות, ניתן לראות מתאמן ששועט קדימה ומסוגל לרכז את המתח בגוף רק בקצה הגפיים, מה שיהפוך את המכה ליעילה באמת. וזה מה שראיתי בתמונה.
זה מיושם בכל מקום: הימים הראשונים במשרד חדש, היכרות טרייה עם אדם שחשוב לנו להרשים, ובגדול תקופות של ציפיות גדולות של עצמנו מעצמנו - כל אלו נרשמים לנו בכתפיים ובצוואר. ניתן "לקרוא" את רמות המתח הללו באמצעות המודעות שלנו לאזור זה. אם ניקח את זה לכיוון החיובי - באיזו עשייה יומיומית/שבועית/חודשית שלנו אנחנו יכולים לעצור לרגע ולהבחין בכך שגופנו רפוי ומשוחרר? ושעל אף הרפיון - ההצלחה היא חלקנו? שם עלינו להקפיד להימצא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה