אנחנו הולכים מהר יותר כשאנחנו הולכים לבד.
נפוליאון בונפרטה
נטייתנו הטבעית היא להשוות. להשוות את עצמנו לאחר. כי אחרת איך נדע איפה אנחנו ממוקמים? איך נדע את חוזקותינו וחולשותינו? על סמך מה נאמין לאנשים המחמיאים לנו על דבר מה?
ההשוואה לעיתים מחזקת אותנו, ולעיתים מחלישה אותנו. ניתן להקבילה לגשר רעוע על פני תהום: פעמים הוא נושא אותך, כשמזג האוויר מאפשר זאת, ופעמים אחרות מטלטל אותך ומוציא אותך משלוותך. מעניין הדבר: לו היינו ערים יותר לתהום הזו בחיינו, המתאפיינת בתחושות של בדידות וניכור, האם כל מה שהיינו עושים כדי להימנע ממנה היה להיתלות בגשר רעוע, המקיים רצון משלו?
הרגע העוצמתי באמת באימון הוא הרגע בו אתה הוא היחיד בעולמך. זה קורה כאשר אתה מזקק את חושיך למינימום הנדרש, רק כדי לא להיתקע בקירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה