מפגש פשוט עם אדם זר ברכבת, בערבו של יום שנמשך כבר יותר מדי, הפתיע אותי בכך שהוא מילא אותי באנרגיות טובות ובנקודות למחשבה. הבחור היקר הגיע, והתחיל לדבר איתי על נושא שהיה משותף בינינו אותו הוא זיהה בזכות סמל כלשהו שהיה על חולצתי.
הוא חזר מביקור בעמותה שלו, שם הוא עוזר לנפגעי מלחמה. הוא נפגע מלחמה בעצמו, אבל רוחו נראתה חזקה מכל אדם בריא שפגשתי. אולי אפילו, וכנראה שכך הדבר, בזכות פגיעתו.
~--~--~--~--~--~--~--~--~--~
מסוכן להיכנס לעולם הקראטה. מראש אתה יודע שאם תיכנס אליו, תספוג כמה פציעות בעתיד: אולי תיפגע בקרב, ואולי תפגע בעצמך בדרך נפוצה אחרת כלשהי במהלך אימון שגרתי. פעמים רבות בדיוק בגלל זה אנחנו לא מתקרבים לעולם הזה. אבל למה לא ללכת על זה דווקא בגלל הסיכוי להיפגע? למה לא, רחמנא ליצלן, לקוות להיפגע?
השאלה האבסורדית הזו עלתה במוחי לא פעם. כי ראיתי כמה פגיעה יכולה להפוך אותך לאור לגויים, ולמורה דרך לנפגעים אחרים.
אז אולי לא נרדוף אחר ההזדמנויות להרוס את עצמינו, ואולי לא נשאף להיות קטועי גפיים. בואו בכל זאת נישאר שפויים.
אבל להפוך את חסרוננו ליתרוננו,
את מכאובנו לתרופתנו,
ואת מקור הפגיעה למקור העוצמה - לזה כן נוכל.
מוקדש לשרווד
איזה מקסים אתה אביב...ממורן.
השבמחקמוקדש?! על מה ולמה??
השבמחקאחי- היה מדהים, שלא לדבר על הנסיעה שהפכה להיות קלה וידידותית למשתמש, היה פה משו מכתוב, משו מדהים בנוסף לקונספט האדיר שראיתי..
תצליח ואני אשמח לשמוע ממך עוד.
אגב- בלוג מדהים ואקרא אותו נשמה..
רק טוב, אושר ובריאות,
שרווד אברהם :)