האתר החדש שלי

עברתי לאתר החדש - שם יפורסמו קטעי הבלוג ותכנים נוספים,
תודה שעקבתם והגבתם,
המשך צעידה נעימה -
"בשביל הקראטה".

זכינו להיפגע

מפגש פשוט עם אדם זר ברכבת, בערבו של יום שנמשך כבר יותר מדי, הפתיע אותי בכך שהוא מילא אותי באנרגיות טובות ובנקודות למחשבה. הבחור היקר הגיע, והתחיל לדבר איתי על נושא שהיה משותף בינינו אותו הוא זיהה בזכות סמל כלשהו שהיה על חולצתי.

הוא חזר מביקור בעמותה שלו, שם הוא עוזר לנפגעי מלחמה. הוא נפגע מלחמה בעצמו, אבל רוחו נראתה חזקה מכל אדם בריא שפגשתי. אולי אפילו, וכנראה שכך הדבר, בזכות פגיעתו.

~--~--~--~--~--~--~--~--~--~

מסוכן להיכנס לעולם הקראטה. מראש אתה יודע שאם תיכנס אליו, תספוג כמה פציעות בעתיד: אולי תיפגע בקרב, ואולי תפגע בעצמך בדרך נפוצה אחרת כלשהי במהלך אימון שגרתי. פעמים רבות בדיוק בגלל זה אנחנו לא מתקרבים לעולם הזה. אבל למה לא ללכת על זה דווקא בגלל הסיכוי להיפגע? למה לא, רחמנא ליצלן, לקוות להיפגע?

השאלה האבסורדית הזו עלתה במוחי לא פעם. כי ראיתי כמה פגיעה יכולה להפוך אותך לאור לגויים, ולמורה דרך לנפגעים אחרים.

אז אולי לא נרדוף אחר ההזדמנויות להרוס את עצמינו, ואולי לא נשאף להיות קטועי גפיים. בואו בכל זאת נישאר שפויים. 

אבל להפוך את חסרוננו ליתרוננו,

את מכאובנו לתרופתנו, 

ואת מקור הפגיעה למקור העוצמה - לזה כן נוכל.

מוקדש לשרווד

תואר ראשון

"כמה עוצמה הייתה יכולה להיות לי אם הייתי שם, במקום ההוא, בתפקיד הזה... כי משם - הייתי יכול לשנות את העולם!".  רובנו אמרנו לעצמנו את המשפט הזה לא פעם. ועצם המחשבה על כך הייתה מזרימה בנו אנרגיות אחרות, של עשייה, של פעלתנות, של עילוי אפילו. רק לומר את הטייטל הנכסף הזה בצמוד לשם שלנו עשה לנו יותר שרירים בידיים.

כשנערכים מחנות-אימונים בין-לאומיים, ומגיע אשף הקראטה התורן ששמו הולך לפניו – היו הציפיות שלנו המתאמנים ממנו בשמיים. בדיוק בגלל זה, ברוב הפעמים, האימונים שהוא העניק לא עלו על ציפיותינו, ויצאנו מאוכזבים. לעומת זאת, כשבאותו המחנה היה מגיע מאמן צעיר שקיבל את הבמה כדי להיכנס ל"ברנז'ה" – בגלל מעמדו הנמוך היינו יוצאים נלהבים מאימון איתו, דווקא עם ה"חדש" הזה שלא ציפינו ממנו...

אל תחכה להיות במקום הגבוה הזה, הנכסף הזה; אל תחכה לקבל את התואר. עשה כעת, ממקומך בהווה. תתפלא לגלות שהעוצמה של מעשיך, למרות ששאפת לממש אותם רק כשתהיה "שם גבוה למעלה" – שמה את כל אנשי החזון בכיס הקטן.

                                                               

                                                          מוקדש למורן